הרב שמואל מוהליבר
הרב שמואל מוהליבר (כ"ז בניסן ה'תקפ"ד, 25 באפריל 1824 – י"ט בסיוון ה'תרנ"ח, 10 ביוני 1898) היה רב ומנהיג ציבור, ממייסדי תנועת חובבי ציון ומאבות הציונות הדתית.
תולדות חייו
נולד בעיירה הליבוקיה שליד וילנה לר' יהודה לייב, רב העוסק במסחר, בן למשפחת רבנים. בגיל 15 נישא וכעבור שלוש שנים עבר ללמוד בישיבת וולוז'ין, שם הוסמך לרבנות בגיל שמונה עשרה על ידי רבי יצחק מוולוז'ין. במשך מספר שנים עסק במסחר פשתן, עד שעסקיו התמוטטו ופנה לרבנות. היה רב בעיר הולדתו, ולאחר מכן בקהילות שונות בפולין ובליטא, החשובות שבהן סובאלק (1868-1860), ראדום (1883-1868) וביאליסטוק (1898-1883).
הרב מוהליבר היה בעל אמצעים, שלא כרוב רבני ליטא, ולא היה תלוי ברבנות לפרנסתו. הוא היה שותף באחוזה וניהל משק חקלאי. ניסיון חייו וידיעותיו שימשוהו לימים בפעילותו בתנועת חיבת ציון.[1] כבר בצעירותו התבלט כעסקן וכאיש ציבור מובהק. בשנת 1873 הוזמן להשתתף באספת הרבנים וראשי המשכילים בפטרבורג.
רעיונותיו של הרב מוהליבר החלו להתפרסם בשנות השבעים של המאה ה-19, במאמרים שפרסם בעיתונות העברית. בשנים 1872–1874 התנהל בעיתונות פולמוס בין משכילים לרבנים, ובפולמוס התערב הרב מוהליבר, וביטא עמדה מגשרת בין מסורת להשכלה; וכי יש לאחד את "שתי בנות אלקים אלה האמונה וההשכלה".[2] לעמדתו היו מעריצים רבים בקרב סופרים ורבנים במחנה המסורתי אך היא עוררה גם לא מעט ביקורת. הרב מוהליבר כתב שתי סדרות מאמרים בעיתון הלבנון. כמו כן יצא גם בביקורת על החברה החרדית בת זמנו, על כך שלטענתו היא משתמטת מחובותיה האזרחיות, נמנעת מללמוד את שפת המדינה ואינה עוסקת בהלכות ארץ ישראל.