תולדות חייו
נולד בביאליסטוק לשרה לבית שפירא ונחמן, סוחר. למד בחדר ובבית ספר עממי, ואחר כך המשיך ללימודים בגימנסיה. בעת לימודיו היה פעיל בעבודה ציונית ולמד עברית. עם תום לימודיו נסע בשנת 1903 ללמוד בפוליטכניון בווינה, שם התגורר עד 1913. בשנת 1912 הוסמך שם כמהנדס.
בווינה הקים את הסניף האוסטרי של מפלגת "פועלי ציון". בשנת 1906 נבחר בוועידת היסוד של המפלגה בווינה כמנהיג הסניף. היה מראשי הפעילים בייסוד הברית העולמית של "פועלי ציון" בשנת 1907.[1]
במרץ 1907 השתתף קפלנסקי כנציג מפלגת "פועלי ציון" בכנס של ארגון האינטרנציונל השני בוינה, והגיש בקשה לקבל את המפלגה בארגון. בבקשה הרשמית כתב בין השאר:
המפלגה הסוציאליסטית של הפועלים היהודים "פועלי־ציון" מסרה יפוי־כוח לחתומים מטה, מרכזי הפדרציות שלה ברוסיה, באוסטריה ובאמריקה, לבקשכם לקבל אותה לאינטרנציונל הפועלים. מפלגת הפועלים היהודית פועלי־ציון מבוססת על העקרונות הסוציאליסטיים, שואפת להלאמת אמצעי־הייצור ורואה בשריון המעמד הכלכלי והמדיני ובהשגת השלטון המדיני ע"י הפרולטריון. הדרך למיגורם הגמור של המשטר הקפיטליסטי ושל שלטונה המעמד של הבורגנות. המפלגה פועלי ציון היא הסתדרות סוציאליסטית עולמית של הפרולטריון היהודי, ולה פדרציות בכל הארצות שבהן מרוכזים פועלים יהודים במספר רב, ובעיקר ברוסיה, באוסטריה, ובארצות־הברית של צפון־אמריקה, וגם בקנדה, באנגליה ובארץ־ישראל. אין הסתדרותנו מצומצמת בגבולות מדינה אחת, אלא כוללת פועלים מכל העולם שהם בני העם היהודי. העם היהודי יושב במדינות רבות, תחת שלטונן של ממשלות שונות, והוא מפוזר ומפורד על פני כל העולם, ואף־על־פי־כן הוא מאוחד מבחינה לאומית ע"י תנאי־התפתחות שווים של חיי־הייצור, על־ידי תולדותיו, מנהגיו ותרבותו. מתוך תנאים אלו התהווה מעמד הפועלים היהודי, שיש לו בכל מקום תפקידים משותפים שהנם תוצאה מהניצול הקפיטליסטי
— התזכיר הראשון למשרד האינטרנציונל הסוציאליסטי, על המשמר, 28 בדצמבר 1951
.
מפלגת פועלי ציון הציונית אכן התקבלה לארגון וכך גם מפלגת "הבונד" היהודית, שהייתה לא-ציונית[2].
בשנת 1912 עלה לארץ ישראל והיה בין חברי הקבוצה הראשונה שהתיישבה במרחביה.
נבחר מטעם מפלגת "אחדות העבודה" לחבר באספת הנבחרים השנייה, וכיהן כחבר הוועד הלאומי.
בשנים 1929–1927 היה מנהל מחלקת ההתיישבות של ההנהלה הציונית. בשנת 1932 התמנה למנהל הטכניון. הוא שירת בתפקיד עד מותו ב-1950. בימיו נקבע מעמדו של הטכניון כמוסד לימודים אקדמי, הוקמו הפקולטות להנדסת מכונות, הנדסת חשמל והנדסה כימית, ובתקופה זו צמח הטכניון וקלט מדענים רבים שברחו מאימי השלטון הנאצי בגרמניה. הוא אף דאג להכשרה ברמות שונות, ב-1933 נפתח בית הספר המקצועי בסמ"ת ונתנו קורסים להכשרת נוער עובד.[3] היה ממניחי היסודות לבית הספר הימי שעל יד הטכניון וחבר ועד הנאמנים שלו מאז הקמתו ב-1938.
מבחינה מדינית, תמך קפלנסקי ברעיון המדינה דו-לאומית, אם כי כתב כי ייתכן שתוצע ליהודים מדינה דו-לאומית בתנאים בהם נאלץ לדחותה ולדרוש עצמאות מלאה והיה מאושר כאשר הוכרז על עצמאות מדינת ישראל.[4]
היה נשוי לגרטרוד לבית מנהיים ואב לרפאל קפלנסקי ולשלומית ברזני.
נקבר במרחביה.
זמן קצר לאחר מותו הוענק לו פרס רופין על ספרו "חזון והגשמה".[5] על שמו של קפלנסקי נקראו רחובות בערים רבות בישראל, ובייחוד רחבת הטכניון בהדר הכרמל.