ד״ר לודויג זמנהוף

תולדות חייו

זמנהוף נולד בעיר ביאליסטוק שבגבולה המערבי של האימפריה הרוסית, בתחום המושב (כיום בפולין), כבכור בין 9 ילדים. אביו (כמו סבו) היה מורה לשפות. הוריו התכוונו לקרוא לו אליעזר מרקוביץ'[דרוש מקור], אולם בגלל חוקי השלטון הרוסי, הם נתנו לו גם שם נוצרי, לודביק[1], שהופיע בתעודת הזהות שלו.

אביו של לודביק, מארק זמנהוף, נולד ב-27 בינואר 1837 בעיר סובאלק שבפולין. הוא עבר לביאליסטוק בסביבות 1857, ומצא בה עבודה כמורה פרטי לשפות בביתה של משפחת זבלודובסקי, המשפחה המקומית העשירה, שם הכיר את אשתו, רוזאליה סופר. כדי לפרנס את משפחתו, הוא הקים בית ספר משלו, "תורה בדרך ארץ". לודביק זמנהוף נולד ב-1859 בדירה קטנה בקומה השנייה של בית מעץ ברחוב ז'לונה. מאוחר יותר, ב-11 ביולי 1919, ביוזמת יעקב שפירו, שונה שמו של הרחוב לרחוב "לודביק זמנהוף".

לזמנהוף היו שתי שפות אם: רוסית, ככל הנראה השפה שבה דיבר בעיקר עם אביו, ויידיש, בה דיבר עם אמו. למרות האיסור על דיבור בפולנית, שהטילה האימפריה הרוסית ששלטה באזור באותה תקופה, למד זמנהוף את השפה שבפועל הייתה מדוברת בביאליסטוק, בגיל צעיר.

אוכלוסיית העיר ביאליסטוק, שהייתה באותו זמן תחת שלטון האימפריה הרוסית, כללה לאומים שונים: פולנים, רוסים, בלארוסים, גרמנים, ליטאים, טטארים, אך הרוב (68%) היו יהודים דוברי יידיש. זמנהוף התמלא תסכול בגלל הסכסוכים הרבים שהיו בין הקבוצות השונות. הוא הבין את הקושי האובייקטיבי שיש לבני האדם בלימוד מגוון השפות של שכניהם, והעריך שהשנאה והדעות הקדומות נובעות במידה רבה מאי-הבנות שהן כורח המציאות בהיעדרה של "שפת גשר" משותפת.

ב-1873 עזבה המשפחה את העיר והתיישבה בוורשה. בעת שהיה תלמיד גימנסיה בוורשה, ניסה זמנהוף ליצור שפה בינלאומית; שפה זו הייתה בעלת דקדוק עשיר מאוד, אך גם מסובך. כשלמד אנגלית (יחד עם לטינית, צרפתית, עברית ויוונית) הגיע למסקנה שהשפה הבינלאומית צריכה להיות בעלת דקדוק פשוט יחסית, ובעלת מערך רחב של סיומות וקידומות, כדי שיהיה אפשר ליצור בעזרתן צורות שונות ושימושים שונים לאותה מילה.

בשנת 1878 כמעט שהשלים את הפרויקט הלשוני הראשוני – Lingwe uniwersala – אך הוא היה צעיר מדי מכדי להוציאו לאור. לאחר סיום הלימודים החל ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה, ואחר-כך באוניברסיטת ורשה. קיימת התכתבות שלו מאותה תקופה עם חברי ביל"ו, שבה נזף בהם על חוסר מעשיותם. זמנהוף האמין שניתן יהיה להקים אוטונומיה יהודית בארצות הברית, אך בעקבות הביקורת שנמתחה עליו ועל יתר חסידי "הפתרון האמריקני", הפך חובב ציון פעיל, ואף ייסד את אגודת הסטודנטים "שארית-ישראל" בוורשה. מאוחר יותר, לאחר פרסום אספרנטו, עתיד היה זמנהוף לעבור לרעיון לאומי אוניברסלי יותר, וליצור את אמונת ה"הִלליזם" (Hilelismo), שתתבסס על תורת המוסר האנושית הבסיסית של הלל הזקן: "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".

בימי לימודיו באוניברסיטה היה זמנהוף חבר לפרק זמן קצר באגודה ציונית שהוקמה במטרה לגייס כספים ליישוב ארץ ישראל, ואף עמד בראשה[2]. בשנת 1885 סיים את לימודיו, והחל לעבוד כרופא עיניים. במקביל, המשיך לעבוד על פרויקט השפה הבינלאומית. במשך שנתיים חיפש מימון לפרסום חוברת הסבר על השפה, עד שקיבל את העזרה הכספית מחותנו לעתיד. בשנת 1887 יצא לאור לבסוף ספרו "Lingvo internacia. Antaŭparolo kaj plena lernolibro" ("שפה בינלאומית. הקדמה וספר לימוד מלא"), תחת שם העט דוקטורו אספרנטו ("הדוקטור המקווה"), ומכאן מקור שמה של השפה החדשה.

עבור זמנהוף, השפה החדשה שימשה לא רק ככלי תקשורת, אלא גם ככלי להפצת הרעיון של דו-קיום בשלום של אנשים מתרבויות שונות. הוא ויתר מראש על זכויות יוצרים כלשהן על השפה, כי ראה בה נחלת דובריה בעולם כולו, כמו שפה לאומית כלשהי.

זמנהוף עבר לגרודנו ושם החל לפתח את ההלליזם (Hilelismo). בשנת 1888 פרסם שני ספרים על אספרנטו: Dua libro de lingvo internacia, הספר השני על השפה הבינלאומית, ואת Aldono al la Dua libro, השלמות לספר השני. שנה אחר כך פרסם מילונים אספרנטו-רוסי ואספרנטו-גרמני. הוא החל לערוך את הירחון La Esperantisto שפורסם בנירנברג.

בשנת 1898 חזר זמנהוף לוורשה ופתח מרפאה פרטית[3].

זמנהוף תרגם לאספרנטו יצירות מופת רבות מן הספרות העולמית (כולל התנ"ך כולו – משימה שעליה שקד כל חייו). כן חיבר שירה מקורית, ובכך הראה שהשפה מסוגלת להביע את כל קשת הרגשות האנושיים, ולשמש גם כשפה ספרותית. בעקבותיו קמו סופרים רבים, אשר העשירו את התרבות האספרנטית ביצירות בעלות ערך, שרבות מהן תורגמו לשפות לאומיות.

שחזור של נאומו של זמנהוף בקונגרס האספרנטו הראשון 2:09

1905, בולון-סור-מר, מקריא: קלוד פירון

לעזרה בהפעלת הקבצים

ב-1905 נאם בקונגרס העולמי הראשון לאספרנטו, שהתקיים בעיר הצרפתית בולון-סור-מר. קונגרס זה הוכיח לראשונה שניתן לקיים תקשורת באספרנטו מדוברת (עד אז התקיימו קשרים בינלאומיים באמצעות אספרנטו בעיקר בכתב, או במועדונים מקומיים). בשנת 1908 קמה אגודת האספרנטו העולמית, UEA (ראשי תיבות: Universala Esperanto-Asocio), אך זמנהוף סירב לקחת חלק פעיל בהנהגת הארגון, באמרו כי הוא רק "אחד מהאספרנטיסטים".

ד"ר זמנהוף נפטר בוורשה ב-14 באפריל 1917, ונקבר בבית הקברות היהודי בוורשה. מדי שנה עולים לקברו דוברי אספרנטו וחובביה.